אחת המשימות החשובות של ההורים היא לשמור על ילדיהם, במיוחד כשמדובר בגילאים צעירים, שאז הם עדיין תלויים בנו ואינם מסוגלים לדאוג לעצמם. ההגנה הזו באה לידי ביטוי ברמה הרגשית, החומרית וגם הפיזית. עלינו להבטיח את שלומם ובריאותם, בבית ומחוצה לו.
העניין הוא, שלא תמיד קל למלא אחר תפקיד האריה או הלביאה וכך מוצאים את עצמם המוני הורים חסרי אונים למול ילדיהם שתופסים איזה וירוס או שפעת ומושבתים למיטה עם חום גבוה, פעם אחר פעם.
התופעה המצערת הזו מוכרת לכולם והורים נאלצים להתמודד איתה בתדירות גבוהה להחריד, על אחת כמה אם במשפחה יש יותר מילד קטן אחד, מה שאומר שסבב ההדבקות וההידבקויות יכול להפוך ללופ מתמשך ובלתי ניתן להפסקה.
מחקרים מראים שילדים בגיל הרך חולים בממוצע 12 פעמים בשנה והסיבות לתחלואה הגבוהה בקרב ילדים קטנים רבות ומגוונות. זה לא סתם שלא קל למצוא תור אצל רופא ילדים...
אחד הגורמים הבולטים לכך קשור דווקא במקום שאמור להוות עבורם סביבה בטוחה ומגוננת – גן הילדים.
בסקירה הבאה נביא לפניכם את הסיבות שבגינן כל כך חשוב לשמור על ניקיון בגני ילדים וניתן טיפים פרקטיים להתמודדות עם המגמה המיותרת והמסוכנת שפוגעת בבריאותם של מאות אלפי קטנטנים בישראל כל חודש.
ילדים קטנים חולים יותר ממבוגרים ועל זה אי אפשר להתווכח. המערכת החיסונית שלהם נמצאת בשלבי בנייה ולא זאת בלבד, אלא שהמודעות שלהם להיגיינה אישית וסביבתית אפסית עד לא קיימת.
השילוב הבעייתי הזה מותיר את האחריות לניקיון של הילד ברמה הפרטית וכן של סביבתו על ההורים ובמהלך השהות במסגרות החינוכיות, על הגננות והסייעות.
למרות הניסיונות לצלוח את האתגר ולספק לילדים מקסימום הגנה מבחינת ניקיון והיגיינה, המציאות בשטח מלמדת שהמצב בכי רע ובמיוחד בגני הילדים, ששם מחול ההדבקות וההידבקויות קצבי ואלים.
בסקר שנערך לאחרונה בקרב גננות בארץ עלו נתונים מדאיגים, שלפיהם הגן אף פעם לא בתפוסה מלאה ובכל יום לפחות שני ילדים מחסירים בגלל מחלות ילדים נפוצות.
הסיבה הראשונה שבגינה בגילאי הגן הקטנטנים חולים יותר, נעוצה בחוסר מודעות להיגיינה. ילדים קטנים, בשונה מאיתנו, לא מבינים מה מותר ומה אסור להכניס לפה.
הם מסתכלים, מריחים וטועמים הכל, החל באוכל וכלה בנמלים, חול, נזלת וקקי. הם משחקים עם ילדים אחרים צמוד, נוגעים, מחבקים ומחליפים צעצועים מלאים ברוק וכך החיידקים של ההוא עוברים אל ההיא והשרשרת הארוכה הזו נמשכת, מתארכת וגורמת להדבקות והידבקויות בכינים, צינון, שפעת, דלקת גרון ואף מחלות מסובכות יותר.
החיכוכים הפיזיים והאינטימיות בין ילדי הגן מתפקדים כפצצה מתקתקת של זיהומים שמעמידה בסכנה את הבריאות של הילדים שלכם. הם חשופים למחלות וויראליות כל הזמן - בחצר המשחקים, בפינת הבובות, בשירותים, סביב שולחן האוכל וגם בזמן מנוחת הצהריים כשהם ישנים זה לצד זו על מזרנים צמודים.
היעדר הבנה בנוגע לחשיבותו של הניקיון גורמת לנבו לשכוח לשטוף ידיים, לשילה לחבק את שי המנוזל, למאיה לשחק ברופא וחולה עם גאיה שראשה מלא בכינים, ליאיר לטעום את הלשלשת של היונה שמילאה את הנדנדה בחצר וחוזר חלילה.
מעבר לחוסר מודעות של הילדים להיגיינה וחשיבותה, קיימת חוסר מודעות גם בקרב ההורים, או נכון יותר לומר - חוסר רצון לדעת. בין אם בשל היעדר סבלנות ובין אם מכורח הנסיבות, הורים רבים עוצמים את עיניהם ושולחים את הילדים לגן אף על פי שברור להם שהילד חולה.
הילד החולה של משפחת זלמן יגיע לגן וידביק את הילדה של משפחת כהן, שתדביק את הילד של משפחת דוידוב, שידביק את אחותו הקטנה, שתפיץ את המחלה גם בגן שלה ומכאן הדרך לעוד גל אימתני של וירוס "מסתורי" נפתחת לרווחה.
לזוג הורים צעירים יש בממוצע שני ילדים מתחת לגיל 6 ומספיק שכל אחד מהילדים יהיה חולה פעם אחת בחודש למשך שלושה ימים ובום, נגמרו בבת אחת ימי החופשה לטובת מחלת ילד שעומדים לרשותו של אותו הורה במקום עבודתו.
למרות שישנן הנחיות חד משמעיות ממשרד החינוך שמורות להורים לא לשלוח ילדים חולים לגן, עדיין זה קורה ולגננות אין ברירה אלא לטלפן להורים, לבקש מהם להגיע ולנסות לטפל בינתיים בילד החולה, על ידי מתן תשומת לב מיוחדת ותוך ניסיון להרחיקו מיתר הילדים בגן.
כשהקטנטנים חולים עומדות בפני ההורים שלוש אופציות. האחת היא להישאר בבית עם הילדים ולבזבז ימי חופשה על חשבון החופשה השנתית, השנייה להזמין בייביסיטר ולהפסיד הרבה מאוד כסף, מה שלא באמת אפשרי למרבית ההורים העובדים בארץ והשלישית, לתת לילד איזה נורופן או אקמולי להורדת החום, לשלוח אותו לגן ולקוות לטוב.
מיותר לציין שהאפשרות השלישית היא לא יותר מפלסתר, שכן הנוחות הזמנית הזו להורים, באה בעוכריהם שבוע או שבועיים לאחר מכן, כשהילד שלהם שהבריא נדבק מילד חולה אחר.
הסיבה השלישית שהופכת גני ילדים לכור היתוך למחלות, קשורה ברמת הניקיון בגנים עצמם.
הגננות והסייעות הן אלו שאמונות על הסדר והניקיון בגני הילדים, אבל בשגרה שבה על כל 35 ילדים יש גננת אחת וסייעת אחת, מקסימום שתיים, להוסיף ניקיון יסודי וקבוע ללוח המשימות שכולל ג'אגלינג בין העשרה בתכנים בעלי ערך מוסף, שיחות אישיות, הקשבה, פעילויות חווייתיות, בייבי יוגה, בישולים, השכבה לשנת צהריים ובגילאים צעירים יותר גם החתלה והאכלה, זו בקשה קשה עד בלתי אפשרית.
הצוותים החינוכיים בגני הילדים עובדים קשה מאוד כדי להעניק לילדים את מלוא החום, האהבה והחינוך הדרושים ואין צל של ספק שבזמן מנוחת הצהריים של הילדים, יהיה עדיף שגם הגננות והסייעות ינוחו במקום לשטוף את הרצפה, לנקות את השירותים, לשאוב אבק ולסדר.
מפאת קוצר הזמן ואם להיות כנים, גם חוסר הסבלנות, מטלות הניקיון נעשות בצורה חפיפניקית, אם בכלל. תוסיפו לכל הגורמים שכבר הזכרנו רמת ניקיון ירודה בגני הילדים וקיבלתם אנדרלמוסיה בהתגלמותה.
חגיגה מטונפת של לכלכוך, אבק, עובש, פטריות וחיידקים.
על אף כל האמור לעיל, יש מי שמרגיעים וחושבים על דרכי התמודדות במקום על שקיעה במרה שחורה של פחד וייאוש. בתגובה לשאלה מה אפשר לעשות כדי למנוע את רצף המחלות הבא, השיב מנכ"ל חברת הניקיון גד קלין, מר אביעד יחזקאל: "אין ספק שמדובר בתופעה מדאיגה והאימפוטנטיות של מערכת החינוך ומשרד הבריאות מרגיזות, אבל החדשות הטובות הן שיש מה לעשות.
מניסיוני אני יכול לומר שהפתרון אמנם דורש קשב, התייחסות וקצת תקציב אקסטרה, אבל זה לא משהו שאי אפשר להוציא לפועל אם מספיק רוצים. במקום לשבת בחיבוק ידיים, אני מציע לוועדי ההורים בישראל להתאגד ולפעול למען אסדרה של שירותי ניקיון מקצועיים בכל גני הילדים בארץ".
עד שיוציאו לפועל חוק שמחייב גני ילדים להעסיק חברת ניקיון על בסיס קבוע, מר יחזקאל מציע: "אני ממליץ לכל הורה לפעול למען שירותי ניקיון קבועים בגן הילדים של הבן/ת שלו, אפילו אם זה אומר לגייס כספים מההורים לשם כך.
בכל רגע נתון אורבת סכנה, כל יום ילד אחר חולה, זו רולטה רוסית והלכלוך בגני הילדים ממש לא תורם לכל הסיפור. זה נכון שאי אפשר לשמור על סביבה סטרילית לגמרי אבל בהחלט אפשר לצמצם את מידת הטינופת באמצעות העסקה של אנשי מקצוע מתחום הניקיון, שישטפו את הרצפה, ישאבו אבק, ינקו את השירותים, פינת האוכל ויתר האזורים בגן".
כמו כן, מר יחזקאל מאמין שאפשר וצריך לחנך ילדים קטנים לשמירה על היגיינה אישית וסביבתית וקובע: "זו אחריות של ההורים וגם של הגננות. לתת דוגמה אישית, להסביר לילדים שחייבים לשטוף ידיים עם סבון לפני ואחרי האוכל, וכמובן כשהם מבקרים בשירותים, לגזור ציפורניים, לקנח את האף המנוזל וללמד על ניקיון באמצעות פעילויות חווייתיות.
סביבה נקייה מגנה על הבריאות של כולם - של הילדים, הגננות, ההורים והאחים וזו לא סתם קלישאה. אפילו בגנים מבריקים ילדים נדבקים ומדביקים המון, אז ריבונו של עולם, למה לא לנסות למנוע את מה שכן אפשר?"
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||