במצב נורמלי, אצל ילדים ומבוגרים כאחד, אוזנינו קולטות גלי קול במסעם בשלושה חלקים מרכזיים של האוזן – האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית, המכונה גם שבלול או קוכליאה. גלי הקול נעים בתדירות, משך, זמן ועוצמה מסוימים באוויר, כשתדירותם היא שקובעת את גובה הצליל שנשמע.
מסעם מתחיל באפרכסת שבאוזן החיצונית, דרך תעלת השמיעה לאוזן התיכונה, שם עור התוף, חלל התוף וצמות השמע משמשים כמערכת הגברה פנימית – ואז הגלים מועברים לאוזן הפנימית. באוזן הפנימית, על פי תדירותם ותנועתם הגלית, הם מגיעים לאיזורים השונים, כשתנועתם מגרה את תאי השערות המצויים לאורך השבלול.
גירוי תאי השערות יוצר פוטנציאלים חשמליים ואלה מועברים דרך סיבי עצב השמע למרכזי השמיעה במוח.
זהו אפוא התהליך המתרחש במצב נורמלי ותקין, אצל ילד כאצל בוגר. ליקוי שמיעה בקרב ילדים יכול להיות תוצר של כשל אחד או כמה כשלים בתהליך הזה בשל זרז חיצוני או גורם גנטי. ליקוי השמיעה עצמו יכול להיות מסווג כליקוי הולכתי, עצבי או מעורב.
ליקוי הולכתי הוא כזה הנגרם מבעיה באחד ממרכיבי האוזן החיצונית או התיכונה, הפוגמת בהעברת גלי הקול אל האוזן הפנימית. ביטוי אפשרי לכך הוא זיהומים חוזרים באוזן החיצונית / תיכונה. על פי רוב ליקוי כזה ניתן לטיפול באמצעות תרופות או הליך כירורגי.
ליקוי עצבי הוא זה הכולל בעיות בעצב השמיעה המעביר את הפוטנציאלים החשמליים למוח או בעיה בשבלול עצמו. ניתן להתערב במקרה כזה רפואית אולם ליקוי שמיעה עצבי איננו ניתן לריפוי. ליקוי שמיעה מעורב כולל את שני הליקויים לעיל.
לקריאה נוספת: התפתחות ילדים
ליקויים שמקורם גנטי מותנים בהמצאותו של גן אחד לפחות בלתי תקין. במקרה שמדובר בגן רצסיבי יחיד השמיעה לא נפגמת ובמקרה ומדובר בגן דומיננטי אחד לפחות יופיע ליקוי.
ברוב המקרים של ליקויי השמיעה הגנטיים, בעיית השמיעה הינה הליקוי היחיד, לעומת שליש מהמקרים בהם הוא מופיע כאינטגרלי במערכת ליקויים רחבה.
30% בלבד ממקרי ליקויי השמיעה בילדות מקורם גנטי. ליקוי שמיעה שאינו גנטי מקורו בהתפתחות לקויה של האוזן, לפני או אחרי הלידה, כתוצאה מגורמים כזיהומים תוך רחמיים, תרופות שנטלה האם בעת ההריון, הדבקות העולל בצהבת ממושכת, דלקת קרום מוח ותרופות אנטיביוטיות שניטלו לאורך זמן.
קיראו בהרחבה על: תרופות אנטיביוטיות לילדים
ליקויי שמיעה בקרב ילדים מוגדרים גם ביחס להופעתם מול התפתחות השפה. ישנו ליקוי קדם שפתי וישנו בתר-שפתי המופיע בשלבים מתקדמים של רכישת שפה ודיבור, לרוב אחרי גיל שנתיים, אחרי שהעולל כבר הפנים זיכרון שמיעתי. אצל ילדים לקויי שמיעה יופיע איחור תקשורתי נרחב – מקשיים ברכישת אוצר מילים ועד לחד-גוניות בבנייה מורפולוגית.
הגורמים הדומיננטיים המשפיעים על אופן התפתחות השפה נעוצים בהקשר האטיולוגי, קרי הסיבתי הראשוני; בהקשר האישי, קרי מין, גיל, אינטיליגנציה וכולי וכן הדמוגרפיה – השכלת ההורים, מספר אחים, היותם חרשים או שומעים וכולי; ובהקשר של תחילת התערבות – בשלב הקדם מילולי או אחריו.
ישנם כמה סימנים היכולים להוות אינדיקטורים לליקויי שמיעה בקרב תינוקות וילדים – סימנים במהלך ההריון (כשתיית אלכוהול) או לאחריו (משקל נמוך, אשפוז ממושך, כשלון במבחן סריקת שמיעה, מראה צהוב או חריג, זיהומים חוזרים באוזניים) ואופי תגובות התינוק לסביבה, היכולות להתבטא באפאטיות תחושתית, שינה עמוקה, אי קיום חיקוי מחוות פיזיות, חוסר תגובה לצלילים שונים ועוד.
בכל מקרה לחשד של סימנים אלו או אחרים יש לפנות לבדיקות ייעודיות דרך קופות החולים. מומחים מוסיפים כי ככל שמגלים את הליקוי מוקדם יותר, כך ניתן לשקם ולמזער את הנזקים האפשריים בתקשורת.
הבדיקה הבסיסית היא בדיקת סקר שמיעתי הנערכת בדרך כלל מייד לאחר הלידה, ואם לא כן – יש לדורשה. כמובן שחשוב להתייעץ עם רופא ילדים או עם רופא אף אוזן גרון בכל שאלה נוספת.
קיראו למידע והתייעצות עם: קלינאי תקשרות
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||