לכולנו המשאלה הכמוסה שהילדים שלנו יהיו "מושלמים" או הכי טובים שאפשר. כולנו היינו רוצים שהילדים שלנו יתפתחו לפי הספר.
נכון, ברור, אף אחד לא מושלם, ולכל ילד, כמו לכל אדם יש תחומים חזקים וחלשים יותר, התפתחות ילדים היא עניין דינמי ומשתנה וכל אחד מתפתח מעט שונה ובקצב אחר.
אנחנו יודעים ומבינים זאת ובכל זאת קצת צובט לנו בלב ואנחנו אולי גם קצת נבהלים כאשר הילד שלנו עדיין לא הולך בגיל שנה ושלושה חודשים (למרות שזה עוד בנורמה ההתפתחותית התקינה), כשהילד שלנו מתקשה להיגמל מחיתולים או כשהוא לא רוצה לשחק עם ילדים אחרים בגינה ופשוט מפנה עורף - כי איך זה יכול להיות כשיש לו הורים כל כך חברותיים?
אבל מעל הכל, גם כשאנחנו "מנקים" את כל הציפיות שלנו מהילדים שלנו, מעל הכל אנחנו רוצים שהם יהיו בריאים - בריאים פיזית ולא פחות מכך בריאים נפשית.
כדי להבין יותר מה זה אומר ואיך אפשר להגיע לכך, נפגשנו עם ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה, מנהל מרכז ד"ר טל.
בריאות נפשית מורכבת מאוסף רב של יכולות, תכונות ומאפיינים. אפשר להגדיר אותה באופנים רבים, החל מהיעדרן של הפרעות נפשיות הפוגעות בתפקוד ומפריעות להסתגלות תקינה בעולם, דרך אופן בו האדם חווה את העולם ואת מקומו בו וכלה ביכולת של האדם לממש את עצמו ואת המשאבים האנושיים הטמונים בו.
בריאות נפשית מתייחסת להיבטים של תחושת ביטחון ויציבות של האדם בעולם, ביכולת שלו ליצור קשרים חברתיים חיוביים עם הסביבה, בכך שיש לאדם מטרות שאיפות, שהוא מעוניין לממש ובקיומן של תכונות כמו: עצמאות, ביטחון עצמי, דימוי עצמי יציב וגם אופטימיות ותקווה.
אגב, כיום מדברים לא מעט על חוסן נפשי וחיסון רגשי - שני מושגים המתייחסים ליכולת של האדם לבסס שליטה על חייו, להיות אותנטי כלפי עצמו, כלומר להיענות לצרכי הסביבה באופן מותאם ולא על מנת לרצות אחרים.
מושגים אלו מתייחסים גם ליכולת של האדם להצליח להתגבר על מכשולים ולהתמודד עם קשיים מבלי שיפגע הדימוי העצמי שלו וביכולת שלו להתאים את עצמו לסביבה המשתנה מבלי לחוות חרדה ומבלי לאבד את האני האישי שלו.
נכון, ואכן לגדל ילדים זו משימה לא פשוטה.
וודאי ואפילו בעיקר. גיל הינקות הוא קרקע משמעותית וקריטית להתפתחות רגשית נאותה ולהתפתחות בריאות נפשית תקינה.
האופן בו מטפלים ההורים בתינוק, כבר מהימים הראשונים בחייו, היא משמעותית מאוד. לא מספיק להעניק לילד מיטה נקיה, אוכל, מקלחת וחדר מחומם.
מחקרים מהעבר על בתי יתומים הראו למשל שתינוקות אשר קיבלו רק את הצרכים הבסיסיים שלהם בלי תקשורת אנושית ובלי מגע כמו חיבוק או אפילו חיוך, גדלו להיות ילדים עם קשיי התפתחות חמורים לרבות חוסר יכולת ליצור קשר חברתי, אינטליגנציה נמוכה, קשיי וויסות ועוד.
תינוקות זקוקים גם ובעיקר להתייחסות אנושית בדמות של מבט, חיוך, תגובות מותאמות להתנהגות שלו, חום ואהבה וזו לא קלישאה.
האופן בו הדמות המטפלת, וזו יכולה להיות האם או האב, מגיבים לאיתותים של התינוק חשובים לקשר הנרקם ביניהם אבל גם לאופן בו הוא יתפוס את עצמו אחר כך.
למשל, אם התינוק מסיט מבט באופן חוזר כאשר אנחנו מנסים להצחיק אותו יתכן שכרגע הוא מוצף גירויים וכדאי לעבור לפעילות שקטה ורגועה יותר, אם התינוק מעוות את פניו ומסית את ראשו כשמוגש אליו בקבוק הוא כנראה לא רעב, וגם אם האמא ממש רוצה עכשיו להיות בטוחה שהוא אכל, זה לא בהכרח מה שהוא מרגיש.
אגב, אומנם תינוקות לא יודעים עדיין לדבר אך יש להם שפה משלהם והיא בכי. בכי הוא דרך תקשורת שמעידה על צרכים שונים של התינוק, זה יכול להיות רעב, עייפות, צורך במקלחת, כאב, חוסר נוחות כמו גם צורך בקרבה פיזית ותחושה של חום.
וודאי. חום והתייחסות לצרכים זה כלל שתקף לכל גיל, כולל מבוגרים. אבל כמובן, שהצרכים של ילדים משתנים ככל שהם גדלים ויש לשים דגש על אופן הטיפול בהם בהתאם לגילם.
בכל גיל על הילד להשלים שלב התפתחותי מסוים שיסייע לו בהתפתחות השכלית, המוטורית והרגשית שלו.
בכל שלב הוא צפוי להתמקד בחוויה ספציפית אחרת בחייו. אין הכוונה לסיפוק צרכים בהכרח ותמיד – אלא להתייחסות למה שהילד מרגיש, למשל אם הילד לא רוצה ללכת לגן – אין הכוונה לתת לו לא ללכת, אלא להתייחס לקושי הרגשי המתעורר אצלו.
אגב, ההבדל בין הצרכים השונים בכל גיל מתבטא גם באופן שאנו אנשי המקצוע של בריאות הנפש פונים אליו. למשל אצלי בקליניקה יש פסיכולוגים ופסיכולוגיות בעלי מומחיות ספציפית לטווחי גיל מסוימים - הגיל הרך, עד גיל 3, החל מגיל שלוש עד חמש, גילאי בית הספר, מתבגרים צעירים ומתבגרים לקראת גיל 18.
יש כר נרחב מאוד של הבדלים, ויש כר רחב מאוד של שלבים שילדים עוברים בכל גיל. אני אתן כמה דוגמאות.
בגילאי שלוש עד חמש התפתחות הדימיון הופכת מרכזית יותר בחיי ילדים, הם מרבים לשחק במשחקי מציאות - כלומר משחקים המחקים את חיי היום יום מסביבם - להשכיב לישון בובה, לבשל במטבח, לעשות לבובה אמבטיה וכו'.
אחד הביטויים להתפתחות זו הינה בהופעתם של חרדות ופחדים מפני מפלצות למשל בעיקר לקראת השינה ובלילה.
הפחד הזה הוא פחד נורמטיבי ומהוה חלק מההתפתחות שלהם, האופן בו ההורים יגיבו אליו ישפיע על מרכיבים שונים בבריאות הנפשית העתידית שלו.
אם נבטל את הפחדים "זה שום דבר, אין דבר כזה מפלצות" לא ניתן מענה ראוי לפחד של הילד, הוא עלול להמשיך לפחד ובנוסף ירגיש אשם, מבולבל, חסר הגנה ובעיקר חסר ביטחון לגבי היכולת שלו להתגבר על פחדים ולהתמודד עם קשיים.
ד"ר אילן טל מוסיף ומסביר כי גם בגילאים צעירים ואף צעירים מאוד חשוב להתייחס לילד בכבוד, להקשיב (באמת) למה שהוא אומר (בין אם באופן מילולי ובין אם לאו), להכיל ואז לבחור את אופן הפעולה. תגובות מהירות, "מהבטן" ללא מחשבה עלולות להיות לא מתאימות.
מרדנות מופיעה כבר בגיל שנתיים. אנשים רבים טועים וחושבים שבגיל ארבע כשהילד מתחצף, צועק ומשטח על הרצפה זה הגיע פתאום בלי ששמו לב.
אבל בעצם, כבר בגיל שנתיים הוא מתחיל בהתנהגויות אלו, כאשר הוא אומר תכופות "לא". ההורים שכל כך עסוקים ביכולת החדשה של ילדם לדבר והעובדה שהילד עודנו פעוט שכל צעד שלו מחמם את הלב, גורמת לרבים לפספס את השלב הזה ולהגיב אליו רק מאוחר יותר כשההרגל הופך קבוע יותר.
אבל חשוב להבין שהרבה מעבר לגבולות קודם כל היכולת של הילד להגיד "לא" ולעמוד שלו היא אבן דרך בהתפתחות של העצמאות והביטחון העצמי שלו.
הורים שנבהלים מכך וחוששים שהילד שלהם יגדל להיות חצוף או חסר רסן ממהרים להציב גבולות כמעט בלי הכרה ומפספסים הזדמנות טובה לעזור לילד להתפתח מבחינה רגשית.
כי הם מעידים על כך שהילד כבר מבין לגמרי שהוא יחידה נפרדת מהוריו, שיש לו רצונות משלו, שהוא יכול להיות עצמאי, הוא נהנה מהיכולת שלו לדבר, ללכת בעצמו, להגיע למקומות שלא יכל להגיע אליהם עד עתה, להצליח להסתדר בלי ההורים שלו והוא רוצה לנהל לעצמו את החיים.
נכון שאי אפשר להרשות לו הכל, אבל כאשר נעניק לילד שלנו תחושה שאנו נותנים כבוד לרצונות שלו, גם אם הם מנוגדים לשלנו, ניתן לו את יכולת הבחירה ואת העצמאות שלו, בגבולות של הבטיחות שלנו, הוא יגדל להיות אדם בטוח בעצמו, פחות מתנגד לסביבה ולסמכות, לא יחשוש להביע את דעותיו ועוד.
הורים אשר מזלזלים ברצונות של ילדיהם, נלחמים בהם, בלי לגבש לעצמם מראש עמדה לגבי מה מותר ומה אסור, מדכאים את רצונותיו של הילד עשויים לפגוע בביטחון של הילד בכח של עצמו ובהמשך ביכולת שלו להיענות לסמכות כמו מורים או מפקדים בצבא ולהחליש את ביטחונו של הילד בעצמי.
כלומר, על רגל אחת, צריך להבין שדרך ה"לא" הילד בודק עד כמה אנחנו יציבים ורגועים ולומד איך להתמודד עם תסכולים.
לסיום, אלו עוד עקרונות חשובים על מנת לעזור לילדים שלנו להתפתח להיות ילדים עצמאיים, חברתיים, בעלי ביטחון עצמי וחוסן נפשי?
לכל גיל יש את המאפיינים שלו וחשוב להיות מודעים לשינויים התכופים שעוברים על ילדינו, להיות קשובים אליהם ובעיקר להגיב אליהם מתוך שיקול דעת, ידע קודם ופחות באימפולסיביות.
ידע הוא כוח, וכפי שאנחנו משקיעים בהתפתחות המקצועית שלנו, אין סיבה שלא נשקיע גם בהתפתחות של הילדים שלנו. אין צורך לקרוא את כל הספרים שקיימים, אבל כדאי מידי פעם להרחיב את הידע שלנו בתחום.
מעבר לכך, חום, אהבה, תמיכה , הקשבה, הבנה והכלה יחד עם גבולות ברורים ושמירה ביטחונם הם העקרונות הראשוניים כדי לסייע לילדינו להצליח להשתלב בחברה האנושית בהמשך דרכם.
קראו עוד ובהרחבה: על טראומות ילדות והדרך להתמודד מולן
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||