אבעבועות רוח (Chickenpox) הינה אחת מסוגי המחלות הזיהומיות השכיחות ובעלות שיעור הדבקה גבוה בקרב אוכלוסיית הילדים. מדובר במחלה נגיפית מוכרת ושכיחה בעולם רפואת הילדים, אשר נגרמת על ידי וירוס ממשפחת ההרפס.
ההידבקות הינה דרך מערכת הנשימה או העיניים ונגרמת עקב שהות בקרבת החולה או באמצעות מגע עם הפרשות מפצעיו. דרך הדבקה נוספת הינה במהלך ההריון, שעה שהאם החולה מעבירה את הנגיף לעובר.
אמנם, באבעבועות רוח ניתן להידבק משלב היות האדם עובר ברחם אמו ועד לגילאים מבוגרים, אולם המחלה נפוצה בעיקר בשנות החיים הראשונות.
שלב ההידבקות נגזר מכמות הנוגדנים בגוף וממצב מערכת החיסון. בשנת החיים הראשונה מוגנים תינוקות על ידי הנוגדנים, שקיבלו מאמם בהיותם ברחם. כמות הנוגדנים הולכת ופוחתת בהדרגה ובגיל שנה התינוק חשוף לסיכון מוגבר של הידבקות במחלה.
החלק הארי של הילדים נדבק במחלה בין הגילאים 6 - 3 שנים, אך קיימים מקרי הידבקות בגילאי העשרה. על פי רוב מפתח גופו של אדם שנדבק זיכרון חיסוני למחלה, אולם קיימים מקרים של הופעת אבעבועות בשנית בשלב מאוחר יותר בחיים, לרוב עקב היחלשות המערכת החיסונית או בנסיבות של הידבקות לראשונה בגיל פחות משנה, אז הזיכרון החיסוני עשוי להיות בלתי אפקטיבי.
התסמין העיקרי של אבעבועות רוח הינו שלפוחיות, המתפתחות באיברי הגוף השונים וגורמות לגרד עז. ימיה הראשונים של המחלה מתאפיינים בעליית חום ובתחושה כללית לא טובה. במקביל, מתפתחת פריחה באזור הבטן והחזה, המתפשטת בהדרגה לצוואר והראש. לעיתים תיווצר פריחה גם בחלל הפה, עיניים, אוזניים וכן באיברי המין.
בתחילה מופיעה הפריחה כנקודות אדומות ובהמשך מתפתחת לשלפוחיות, המכילות נוזל שקוף. בחלוף מספר שעות מהופעת הנגע הופך הנוזל לעכור והשלפוחית מתבקעת. לאחר מכן היא מתכסה בגלד ואז מתחיל שלב ההחלמה. פרק הזמן החל ממועד הופעת הפריחה ועד היווצרות הגלד, הינו בין שבוע לעשרה ימים.
במרבית המקרים, למעט הגרד הטורדני, המחלה הינה קלה וההחלמה מהירה. אולם, לעיתים התפרצותה חמורה, במיוחד בגילאים מבוגרים וכאשר המערכת החיסונית חלשה. עוצמת המחלה נגזרת משילוב של סוג הוירוס, יכולת ההתמודדות של מערכת החיסון ומועד ההידבקות.
במקרים החמורים עשויה המחלה להוביל להתפתחות סיבוכים אסתטיים וצלקות; זיהומים משניים דוגמת הופעת דלקת סביב אחד הנגעים עקב גרד או התפתחות דלקת ריאות בתום המחלה; זיהומים קשים, המצריכים טיפול אנטיביוטי ולעיתים אף אשפוז וניתוח וכן תגובות אוטואימוניות, כאשר הגוף מייצר נוגדנים נגד עצמו - סיבוך בעל השלכות מסכנות חיים.
אופן ההתמודדות היעיל עם המחלה הוא דווקא במניעתו, דהיינו מתן חיסון. כיום החיסון מקובל בשגרת קופות החולים (בתוספת לחיסון MMR בגיל שנה) והוא נתון לבחירת ההורים. בהמשך נהוג לתת מנת דחף, בגילאי 7-6, לחיזוק הזיכרון החיסוני ושיפור יעילות החיסון.
אמנם, החיסון אינו מונע הידבקות מוחלטת אולם עיקר יעילותו הינה בהקלה על תסמיני המחלה וההתמודדות עמה ובקיצור משכה. בנוסף, הוא מונע היווצרות סיבוכים וזיהומים משניים ומפחית סיכוי לאשפוז עקב המחלה. נוכח היותו חיסון בטוח יחסית, שאינו כרוך כמעט בתופעות לוואי, ההמלצה הכללית הינה שכדאי לחסן לצורך הפחתת סיבוכי המחלה.
על מנת לטפל במחלה שהתפרצה, יש לפנות אל רופא ילדים, כשהטיפול התרופתי הנפוץ הינו באמצעות תרופה בשם זובירקס - אציקלוביר, שהתוויתה המקורית הינה כנגד הרפס, אך ההיא נמצאה מתאימה גם לריפוי אבעבועות רוח.
עיקר תרומתה הינו קיצור משכה הממוצע של המחלה בכיום והפחתת מספר הנגעים על פני העור. לצד יתרונותיה מדובר בתרופה יקרה יחסית, בעלת תופעות לוואי. נוכח יעילותה הזניחה, חלוקות הדעות לעניין אפקטיביות השימוש בתרופה.
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||
